כמו כל הנשמות שבאו לעולם הזה, גם לך יש את המסע שלך והמון דברים להתמודד איתם כאן.
הרבה חוויות ואתגרים שלפעמים את לא יודעת בכלל מאיפה להתחיל.
בין אם זה כילדה בגן שמתמודדת עם אינטרקציות חברתיות בפעם הראשונה ובין אם אהבה ראשונה בגיל העשרה או פרידה ראשונה, כל מיני קשיים, שמחות… למעשה כמעט כל חוויה שאת חווה בעולם הזה מפגישה אותך עם חלק אחר במסע שלך, בהתמודדות שלך בעולם.
אני בטוחה שהשאלה שעולה לך כרגע היא – איך אני יכולה לחוות את החוויות האלה בלי להרגיש שאני עומדת להתפרק כל שניה? אני אני יכולה לשמור על עצמי תוך כדי המסע הזה?
מהניסיון שלי כבת אנוש רגישה למדי שעברה לא מעט בחייה, אני יכולה להגיד שבמשך הרבה מאוד זמן לא ידעתי איך לעשות את זה.
איך אני יכולה לא לתת לפרידה מתמשכת וכואבת את המקום שהיא צריכה ? איך לא ישפיע עליי האובדן של אמא כשהייתי רק בת 22? איך יכול להיות ששנים של דיכאון, חרדות ואבדנות לא יעשו של שלהן? איך אני יכולה להיות בסדר? איך אני יכולה להחזיק? במי להחזיק בכלל? במה?
ואז הבנתי.
אני לא יכולה להחזיק בכלום.
אני צריכה לתת לעצמי ליפול אל תוך מחילת הארנב, בדיוק כמו אליס. להרגיש את הכל. את כל הכאב, את כל השריפה הזאת בפנים, את כל רגעי השמחה ואת כל רגעי העצב. אני צריכה להרגיש את כולם. לתת לעצמי להקשיב לעצמי. ממש לעבור במחילה הזאת וכמו להסתכל על הילדה הזאת שנופלת ולבחון אותה, להקשיב לה, לראות ולבדוק למה היא זקוקה. אולי היא צריכה שאני אקשיב לה, אולי רק שאסתכל עליה, אולי שאתן לה ספייס ופשוט ארגיש את הנפילה שלה או את הנסיקה שלה כלפיי מעלה.
רוב הפעמים הבקשה שלה תהיה ‘תני לי זמן’ ‘תקשיבי לי’ ‘תראי אותי בנפילה’
ה’תקשיבי’ הזה תמיד תפס אותי חזק. כי זה תקשיבי מסוג אחר. זה הקשבה לגוף, לשפה שלו, לעצמי. למה *אני* זקוקה באותו רגע.
הנה כמה דרכים שעוזרות לי להקשיב לעצמי שאני מאמינה שיכולות לתרום גם לך:
- לכתוב.
אני כותבת הכל. כל מה שאני מרגישה, כל מה שיוצא לי. הרבה פעמים אני מרגישה כמו לחץ כזה בראש בגלל המון מחשבות וטודו ליסט אחד גדול שלא נגמר אף פעם ואז כשאני יושבת וכותבת, גם אם בהתחלה זה ברשימות של דברים שאני צריכה לעשות, רגשות שאני מרגישה, מחשבות שיש לי, כמו רשימות מכולת כאלה, זה איכשהו תמיד הופך לכמה דפים טובים של כתיבה.
*המלצה: אחרי שאת מסיימת לכתוב ולוקחת קצת נשימה והפסקה, תחזרי ותקראי מה שכתבת. זה יכול לתת איזו נקודת מבט שונה על הדברים ואולי אפילו להקליל אותם קצת..
- לשבת בשקט.
אני יוצאת למרפסת או לכל מקום שאני מרגישה בו בנוח ושיש לי בו שקט ופשוט נמצאת. בלי הטלפון, בלי המחשב, בלי טכנולוגיה ואף אחד (אפילו לא החתולים) ופשוט נמצאת בשקט שלי.
תמיד מגיעות מחשבות ותמיד אני אנסה או לשקוע בהן או להעיף אותן, אבל פה זה העניין. לתת למחשבות לעוף בלי להילחם בהן. לנסות להתרכז במשהו מולי, בנשימה שלי. ולשאול את עצמי מה שלומי. זה אולי נשמע מוזר בהתחלה אבל זה צעד ראשון וענק להקשבה עצמית.
- לעשות הליכה.
זו לא פעילות ספורטיבית שדורשת המון. זה גם לא חייב להיות הליכה לשם הורדה במשקל.
הליכה לשם ההליכה וההתאווררות הרבה פעמים איכשהו מסדרת את הראש.
זה להיות בשקט שלך עם עצמך תוך כדי תנועה.*המלצה: שימי לך מוזיקה כיפית באוזניות וצאי להליכה מהירה לפי הקצב של המוזיקה. זה גורם לך להתרכז בגוף שלך ובנשימה.
- מדיטציה.
אמנות ההקשבה בעצמה.
מדיטציה הרבה פעמים מחברת אותי לנשימה שלי, לכאן ועכשיו, למה שאני מרגישה ממש באותו הרגע.
זה להקשיב לך, לגוף שלך, לרגשות שלך, לנשום ובעיקר להיות עם עצמך. אפילו אם זה לכמה דקות.
כמובן שיש עוד מלא טיפים להקשבה עצמית, אבל הבסיס הוא פשוט להקשיב.
תתחילי לשים לב לעצמך, להקשיב אלייך.
את יכולה להתחיל בלעצום עיניים, לנשום כמה נשימות עמוקות,
ולשאול את עצמך שאלות בדיוק כמו שאת שואלת חברה טובה.
תאמיני לי שאפילו לשאול את עצמך מה שלומך ולהקשיב לתשובה האותנטית שעולה, כבר יעשה את השינוי.
מה חשבת על הפוסט?
מעיין