היי אהובה, איזה כיף שאת כאן!
למקרה שלא ידעת, ב10.10 ציון יום בריאות הנפש הבינלאומי.
זה נושא סופר חשוב וקרוב ללב שלי.
לא רק בגלל שאני מכירה את הנושא מאוד מקרוב על בשרי ונפשי אפילו.
אלא גם בגלל שאני יודעת כמה הוא חשוב.
וכמה זה חשוב להוריד את כל הדעות הקדומות על “המשוגעים” “חולי הנפש”.
לא, כולנו בני אדם. כמו שלכולנו כואב כשאנחנו נפצעים פיזית, לכולנו גם כואב כשאנחנו נפצעים נפשית.
וכולנו צריכים זמן, לעכל, להיות עם הדברים, לשים לב לנפש כשהיא כואבת.
כמה זה חשוב לראות את עצמך, לראות את הצרכים שלך.
כמה זה חשוב לדעת לזהות מתי את בסדר ומתי פחות.
מתי את צריכה לקחת פסק זמן מהכל ומכולם ולדאוג לך.
וכמה זה חשוב לדעת לבקש עזרה כשצריך.
כמה זה חשוב להגיד לא.נשים סביבך די. אני לא יכולה יותר לבד. אני מתרסקת.
אני חייבת עזרה.
כמה זה חשוב שתביני שאת לא מכונה. את לא רובוט.
את אדם רגשות, עם תחושות, עם חוויות וכאבים ושמחות.
אצלי זה הגיע אחרי שנים של השתקה והדחקה.
הסתרתי כל כך הרבה.
ואז, כשאף אחד לא שם לב, זה התפרץ.
ואז כל מה שהרגשתי זה נפילה אחת ענקית שלא ידעתי איך לעצור אותה.
תכלס, אף אחד לא ידע, עד שביקשתי עזרה. עד שהבנתי שזה בסדר.
שאני בסדר גמור כמו שאני. שאני לא צריכה להתבייש בזה.
זה חלק ממני. זה חלק מהמסע שלי כאן. זה חלק.
אז קיבלתי את העזרה שאני צריכה. עזרה חיצונית.
היום אני במקום שבו אני לא מתביישת.
אני מדברת את זה, כותבת את זה.
אומרת: כן. אני מתמודדת. וכן אני בסדר עם כל מה שמגיע.
אני נושמת ויודעת שאני בת אנוש, מותר לי להרגיש הכל.
וכמה חשוב שתזכרי את זה.
שאת בסדר כמו שאת.
שמותר לך לקחת שעה, יום, כמה שלא יהיה כדי להטעין אותך, להתחבר אלייך, לבדוק למה את זקוקה.
אולי לשיחה? אולי להליכה על החוף? אולי לכתוב?
אני מזמינה אותך לשאול את עצמך מה שלומך?
לנסות לעשות משהו אחד שיטעין אותך היום.
ואל תהססי לבקש עזרה אם את מרגישה שהכל פשוט יותר מדי, כי לפעמים זה באמת ככה, יותר מדי…
המטרה היא להיות שלמה, לא מושלמת.
וכמובן, אני אשמח שתשתפי אותי בתגובות או הפרטי בדרך שלך ובמה שבחרת להטענה האישית שלך.
אוהבת, מעיין.